הלכה: מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. הַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. וְקַרְייָא אָֽמְרָה שֶׁהַצְּלִי קָרוּי מְבוּשָּׁל. דִּכְתִיב וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח בָּאֵשׁ. אִין תֵּימַר שְׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָה אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אַף רִבִּי אוֹשַׁעְיָה מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא אמרה כו'. מפורש לעיל בנדרים פ''ו וע''ש:
משנה: 31a הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן וְכֹהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל. וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן וְאַחַר כָּךְ הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וּלְהִיטַּמֵּא לַמֵּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ואח''כ הותר הנזיר לשתות ביין. דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כלן אחר הקרבן ואחר התגלחת דס''ל התגלחת מעכבת:
מתני' או שולקן. שליקה בישול יותר מדאי עד שנימוח וקמ''ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול:
ר''ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים. דכתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה להלן אחר מעשה יחידי דלאחר גלוח עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי וכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים מותר לשתות ביין ולהטמא למתים ואע''פ שעדיין לא גלח דתגלחת לא מעכבת וכן הלכה:
כְּתִיב וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל. אִי בְּשֵׁילָה יָכוֹל בִּפְנֵי עַצְמָהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר מִן הָאַיִל. הָא כֵּיצַד. חוֹתְכָהּ עַד שֶׁהוּא מַנִּיחַ בָּהּ כִּשְׂעוֹרָה. וְלֹא הַקּוֹדֶשׁ בּוֹלֵעַ מִן הַחוֹל וְלֹא הַחוֹל בּוֹלֵעַ מִן הַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא הקודש כו'. כלומר וכשהוא עושה כך נמצא שאינם בולעים זה מזה ואינו בולע האיל החולין מזרוע הקודש והאי תנא לא ס''ל דלמדין נותן טעם מזרוע בשלה כדלקמן דלדידיה לא היה האיל בולע כלל:
חותכה. לזרוע קודם הבישול עד שהוא מניח בה כשעורה מחוברת לאיל ומבשלה ונמצא ב' הכתובים קיימים:
הא כיצד. יתקיימו שני כתובים האלו:
כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אי בשלה יכול בפני עצמה. דהכי משמע לשון בשלה שכבר נתבשלה בפני עצמה ת''ל מן האיל דמשמע שנתבשלה מחוברת עם האיל ולוקח הזרוע מן האיל:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטָא וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מָזוֹן בְּהָדֵין יוֹמָא. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה דְאָמַר. הִילְכוּ בִּנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן הַתּוֹרָה. מְנַיִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָא. וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן וגו'. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
תַּנֵּי רִבִּי חִזְקִיָּה. כָּל מַה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מִמָּקוֹם אַחֵר הִתַּרְתִּי לָךְ כָּאן. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם מֵאָה אָסּוּר. מֵאָה וְעוֹד מוּתָּר. וָכָא אֲפִילוּ מֵאָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
התרתי לך כאן. בזרוע בשלה:
לפי שבכל מקום. כלומר במקים דשיעור הוא במאה דוקא במאה מלבד האיסור ועם הכל אחד ומאה כמו בתרומה והכא אפילו מאה דקים להו לרבנן דאין כאן אלא מאה בין הכל ומותר:
מַיי כְדוֹן. אָהֵן אָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. וְאָהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וּשְּׁנֵיהֶן לְמֵידִין מֵאֵיל נָזִיר. מָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. אַתְּ עוֹשֶׂה אֶת הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִמֵּאָה לָאַיִל. וּמָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָאַיִל. מָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. אַתְּ מוֹצִיא אֶת הַזְּרוֹעַ הָעֲצָמוֹת. וּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אֵין אַתְּ מוֹצִיא אֶת הַזְּרוֹעַ מִן הָעֲצָמוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁאַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ כָּךְ אַתְּ מוֹצִיא מִן הָאַיִל. לֵית יְכִיל. דְּתַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁלַתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַתְּרוּמָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁלְחוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבִי בָּעֵי. טִינּוֹפֶת שֶׁלַתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתִּצְטָרֵף עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב חוּנָא. קִלְיפֵּי אִיסּוּר מִצְטָֽרְפִין לְהַתִּיר. הָדָא אָֽמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִטְּצָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי כדון. מילתא באפי נפשה היא דמפרש לה במאי פליגי הני אמוראי:
אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה. זה אומר כל שאר נותני טעמים עד א' ומאה הוא וזה אומר עד א' מששים ווקאמר דשניהן למדין מאיל נזיר דקסברי דהזרוע נתבשל עם האיל והרי האיל ההיתר שנתבשל עם זרוע האיסור שנאסרה לבעלים ואע''פ כן לא נאסר האיל:
מ''ד נ''ט אחד ממאה את עושה את הזרוע א' ממאה לאיל. כדמסיק לקמן דמשער בשר הזרוע לבד חוץ מן העצמות דעצם לא בעי לשיעוריה דהא לא פליט טעמא וכי משערת בשר זרוע בהדי איל איכא מאה והזרוע אינה אוסרת האיל וה''נ ילפינן לכל האסורין:
את מוציא את הזרוע העצמות. כלומר מן הזרוע תוציא העצמות שלא לשערן עם הבשר:
ומ''ד נותני טעמים אחד מששים אין אתה מוציא את הזרוע מן העצמות. אלא בכולי' משערינן בשר בהדי עצמות וקים להו לרבנן דששים איכא ואינה אוסרת את האיל:
וכשם שאת מוציא. להאי מ''ד פריך דס''ל דמשערין בשר זרוע בלא העצמות וכשם שאת מוציא עצמות מן הזרוע כך נימא דאת מוציא עצמות מן האיל ואם כן לית כאן מאה ומאי חזית דמשערת האיל בשר בהדי עצמות וזרוע מלבד העצמות:
לית יכיל. אי את יכול לומר כן:
דתני אין טינופת. פסולת וסובין של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של החולין מצטרפין עמהן להיות כשיעור ולהעלות את החולין באחד ומאה והכא נמי כן דעצמות האיל מצטרפין עם הבשר לבטל טעם הזרוע אבל אין עצמות הזרוע מצטרפין לאסור האיל:
טינופת של תרומה. הואיל והן אין מצטרפין לתרומה לאיסור מהו שיהא נחשבין כהיתר ולהצטרף עם החולין להעלות את התרומה:
קליפין. ועצמות של איסור הואיל ואין בהן טעם מצטרפין להיתר זאת אומרת דה''נ בפסול' איסור מצטרפת להיתר:
רִבִּי יָסָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָייָה. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָייָה. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לְרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. הָא רִבִּי יָסָא פְלִיג עֲלָךְ. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל תְּרֵיכוֹן. כָּל הַמְּחַמֵּץ מְּטַבֵּל מְחַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאָה מִמָּאתַיִם. אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ אֲפִילוּ לֹא טִיבֵּל. אֶלָּא בְּיוֹתֵר אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בָּשָׂר בְּבָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הוּא בָּשָׂר בְּבָשָׂר הוּא שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּלְאִיסּוּר מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כִּילּוּ בָּצָל כִּלּוּ קֶפַלּוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי יוסי. דלא היא דהוא בשר בבשר והוא שאר כל האיסורין הא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן לעיל הלכה א' דלאיסור שנתערב מין במינו וליכא למיקם אטעמא משערין אותו כאילו בצל וקפלוט הן והרי הני כמיני חבלין הן משמע דבטילי וא''כ לרבי יוחנן הך מתני' דערלה פליגא:
תיפתר בשר בבשר. הא דאמרי באחד ממאה ואחד מששים בבשר היתר שנתבשל עם בשר איסור מיירי והאיסור נותן טעם בהיתר ובהא אמרו שיעורין הללו ומתני' בתבלין מיירי:
הא רבי יסא פליג עלך. דאמר אחד ממאה והא מתני' דערלה פליגא על תריכון דקתני אסור אפילו ביותר ממאה ומאתים מדקאמר המחמץ והמתבל כדלעיל וקס''ד דנותני טעם דקאמרי נמי בתבלין מיירי כמו במתני' דהתם:
אחד ממאה. לקמן מפרש לה:
חִילְפַיי שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן וּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טֵבֵל מַהוּ שֶׁיּוּסָּר בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֵין טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאַה וּלְמָאתַיִם. אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ אֲפִילוּ לֹא טִיבֵּל. אֶלָּא בָּעֲנָבִים 31b אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלֹּא צִימְּקוּ אֲבָל אִם צִימְּקוּ יֵשׁ טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלֹּא בִּישְּׁלוֹ. אֲבָל אִם בִּישְּׁלוֹ יֵשׁ טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
בשלא בישלו. התערובות עם הענבים אלא כבשן לבד אבל אם בישלו עמהן נותנים טעם הרבה:
אלא בענבים אנן קיימין. הא דאמרינן אין תבל ביותר ממאתים בענבים עסקינן אם תיבל הקדירה בענבים לפי שאינם נותנין טעם כל כך כמו שארי תבלין דאיירי במתני' דערלה והם דברים החריפין ושארי דברים הנותנין טעם הרבה דהני לא בטילי. בשלא צימיקו. הענבים אלא עדיין חדשים הן ואינם נותנים טעם הרבה אבל אם צימקו ונתקבץ הטעם לתוכן וכשמתבל בהן מתפשט הטעם לחוץ ונותן טעם הרבה ויש תבל אפילו ביותר ממאתים:
והא דתנינן. בפ''ב דערלה כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה בערלה ובכלאי הכרם אסור אם חימץ את העיסה בשמרי יין של ערלה וכלאי הכרם או המתבל קדירה בתבלין שלהן וכן המחמץ עיסה של חולין בשאור של תרומה אסור ומשמע דאפי' בשיעורן אינם עולין. אין תימר ולמאה ולמאתים. ואי תימא דעד שיעורן קאמר דאסור לתרומה במאה והוא ולערלה ולכלאי הכרם במאתים והוא א''כ מאי אריא תבלין וחומץ אפילו לא חומץ ולא תיבל כך הוא שיעורן לאסור עד מאה ומאתים אלא ודאי דאפילו ביותר ממאה ומאתים אוסרין:
אמר ליה אין תבל ביותר ממאתים. אפי' תבלין בטלין באחד ומאתים:
מהו שיוסר ביותר ממאתים. תבלין של ערלה ושל כלאי הכרם אם הם אוסרין ביותר ממאתים דערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים והני כיון דלטעמא עבידי אם עולין באחד ומאתים או לא:
טבל. כמו תבל בחילוף האותיות וכן הוא במס' ערלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source